עדות אישית - סכיזופרניה

אמא שלי אומרת שכשהייתי בת 14 היא הבינה שמשהו באמת לא בסדר איתי. ראיתי את המציאות מנקודת מבט שהייתה ייחודית לי (לא היה שום קשר עם המציאות והעובדות בפועל). השנים חלפו וכשהתחלתי לתפקד בעולם, חוסר היכולת שלי לתפקד בחברה בלט יותר ויותר (לא לי כמובן, חשבתי שכל השאר משוגעים). במהלך התיכון קיבלתי ציונים טובים ולמרות שלא היה לי קשה מבחינה חברתית, לא בטחתי באף אחד ונראה שכולם היו נגדי. העולם נראה מקום מסוכן מאוד, מקום שבו כולם משקרים ואף אחד לא אומר את האמת.

בגיל 18 חוויתי את ההתמוטטות הגדולה הראשונה שלי. הייתי משוכנעת שהאדם שניהל את החנות בה עבדתי הוא השטן ששלט ביקום מהחנות הקטנה הזו, בכדי שאף אחד לא יחשוד בו בזמן שהוא מבצע את תוכניתו להשמיד את האנושות ולאפשר לכוחות רשעים לבוא ולהשתלט.

נשמע כמו מדע בדיוני? ובכן, אלו היו החיים שלי! זה מה שראיתי בכל יום. החלק הגרוע ביותר בכל זה היה שאני הייתי היחידה שיכלה לראות את האמת, כולם חשבו שהוא בחור נחמד. הרגשתי כאילו העולם מתקרב לקיצו ואני היחידה שרואה זאת ואף אחד לא מוכן לעזור לי לעצור את זה. הפסקתי להתקלח או לטפל בהגיינה הפיזית שלי, הלכתי ונסגרתי עד שלבסוף אמא שלי אשפזה אותי במוסד לחולי נפש.

מילאו אותי בסמים ואנשים בחלוקים לבנים ניסו להסביר לי שאני הוזה, אבל אני ידעתי את האמת, כולם היו עיוורים.

אני לא יודעת איך אמא שלי מצאה את כרמן, אבל היא מצאה וכרמן התחילה לבקר אותי במוסד לחולי נפש, שאלה אותי שאלות ולא התנגדה אלי כשסיפרתי לה את הסיפורים שלי. היא התעניינה בכל הפרטים. מאוחר יותר הבנתי שהיא נכנסה לתוך הראש שלי בכדי לראות את העולם מנקודת מבטי.

​

כשיצאתי מהמוסד לחולי נפש המשכתי להיפגש עם כרמן ולאחר כמה פגישות הגיעה הפגישה ששינתה את חיי לנצח. כרמן הראתה לי איך סוד שנמנע ממני בילדותי שהיה קשור לזהותו האמיתית של אבי, יצר פיצול במוחי וכיצד המוח שלי יצר מנגנון הגנה (שאובחן כסכיזופרניה פרנואידית ע״י הרופאים) בכדי להגן עלי מלעבור זעזוע כזה שוב. הרגע הזה שהבנתי משהו שלא יכולתי להבין לפני, שנקודת המבט שלי היא לא נקודת המבט היחידה. הבנתי שבחרתי לתפוס את המציאות בצורה מאוד מסוימת בשל הדפוסים שהתפתחו במוחי בגלל ניסיון החיים שלי, השקרים שסופרו לי והסודות שהוחזקו ממני. פתאום יכולתי לראות מותר זוויות של המציאות, העיניים שלי נפקחו.

היא המשיכה והראתה לי איך ״הבוס שלי הוא השטן״ היה סיפור פרי דמיוני. שתבינו, עד לאותו רגע אמא שלי, המורים שלי, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים ניסו לשכנע אותי שזו רק נקודת המבט שלי ולא בהכרח האמת, אבל לא יכולתי לקבל את דעתם. עם זאת, הדרך שכרמן עשתה זאת לקחה זמן שכנוע, היא כתבה את הסיפור שלי במילים שלי בדיוק והשתמשה במילים שלי בכדי להראות לי איך זה עובד. היא ביקשה ממני לשים לב למילים מסוימות וביטויים ולהגיד לה מה אני חושבת ושמתי לב מדבריי איך חלק מהדברים קרו בפועל וחלק רק במוחי. זה היה מדהים. מאותו רגע, זו הייתה מציאות אחרת בשבילי, הבנתי כל כך הרבה דברים, חזרתי לחיים, התחלתי לטפל בעצמי, לקחתי עבודה אחרת, התחלתי ללמוד והדבר הכי טוב שלא היה לי לפני… קיבלתי בן זוג.

כרמן תמיד אמרה לי שהעבודה על פיתוח עצמי לעולם לא נגמרת ושאני תמיד צריכה להיות מודעת לגבי הדרך בה אני רואה את הדברים, כך שלא אפול שוב לאותן התבניות. יש לי את הכלים שלי ואני בודקת את עצמי מידי פעם בכדי לראות שאני שומרת על נקודת מבט בריאה. כרמן לימדה אותי לראות את התוצאות ואת המציאות שלי ולהיות כנה עם עצמי וזה מה שאני עושה כל יום.