עדות אישית - דימוי גוף
הבעיות שלי היו אנורקסיה נברוזה, בולימיה ודימוי גוף מעוות. כל כך שנאתי את עצמי שלא יכולתי להתרכז בשום דבר אחר. כל מה שעשיתי, כל מחשבה שהייתה לי, נבנו סביב זה. זה שלט על חיי. הייתי בכל כך הרבה כאב. שנאתי את העולם הזה ושנאתי את כך שאלוהים יצר אותי כל כך שמנה ומכוערת. נהגתי לעמוד מול המראה, לבכות ולשנוא את ההשתקפות שראיתי כמפלצת.
רוב חיי נמנעתי מפעילויות שלחיים היו להציע, כי פחדתי שיבחינו בי, כי לא רציתי אנשים ישפטו אותי, פחדתי ממה שיחשבו עלי. חייתי עם ההרגשה שכולם מדברים עלי כל הזמן וזה הרג אותי.
אמא שלי התחננה בפני לנסות טיפול עם כרמן. היא שמעה עליה מידידה שסבלה מבעיות דומות עם ביתה המתבגרת ושכרמן הצליחה ללמד אותה איך לאהוב את עצמה. שמעתי וחשבתי ״מה שלא יהיה, אני אלך רק כדי להוריד אותה מהגב שלי, אף אחד לא ילמד אותי איך לאהוב את עצמי, כי מה יש לאהוב.״
ובכן, טעיתי. לא קל לי להודות, אבל טעיתי. כרמן שיתפה אותי בסיפור שלה על עברה עם הפרעות אכילה ותיעוב עצמי וראיתי את האישה הזאת, שהייתה כל כך בטוחה בעצמה, יושבת מולי ומספרת לי שהיא הייתה בדיוק היכן שאני נמצאת ועכשיו היא אוהבת את עצמה אפילו 18 ק״ג יותר (לאחר לידת ביתה הראשונה לקח לה קצת זמן לאבד משקל). זה סיקרן אותי.
היא הסבירה לי איך משהו בעבר שלי גרם לי ליצור גישה אגרסיבית כלפי עצמי. היא הסבירה כיצד דפוסים נוצרים ואיך הם משפיעים על הדרך בה אני רואה וחווה את עצמי. היא נתנה לי כמה דברים לעשות (ישנן הקצאות של מה צריך ולא צריך לעשות והיא לא תחליק אם תוותר לעצמך). היא עשתה איתי תהליך שהיא יצרה ונקרא ״מסך שחור״, המסייע להתגבר על דברים מהילדות, דברים שלא זוכרים. להפתעתי, זה התחיל לעבוד.
הדבר הראשון שקרה זה שהתחלתי לראות את עצמי באור שונה. כבר לא הייתי היצור המכוער שחשבתי שבוהה בי מהמראה. לאט ובטוח התחלתי לקבל את הגוף והפנים שלי, לחבב אותם ולאהוב אותם.
לי זה קרה? מי בכלל חשב שזה אפשרי.
כמו שכרמן לימדה אותי, ההתפתחות שלנו לעולם לא נגמרת ועלינו להישאר מודעים לעצמנו, איך אנחנו חושבים, איך אנחנו מדברים ומה אנחנו עושים, בכדי לא לאפשר לדפוסים הבעייתיים שלנו לעוור אותנו שוב ולעוות את הדרך בה אנו רואים את המציאות שלנו.
היום אני עובדת על עצמי כל יום, אבל אני במקום אחר עכשיו. אני לא מתביישת בעצמי, בעצם, אני יכולה לומר שאני אפילו גאה בעצמי ובאיך שלקחתי אחריות על החיים שלי ובחרתי להפסיק להיות קורבן של המידע ששלט במחשבותיי.